הסכם הינו חוזה משפטי מחייב בין שני צדדים והנותן ביטוי להסכמה הנובעת ממפגש הרצונות שבניהם.
החוזים נפוצים היום כמעט בכל תחומי החיים, נפרשים על קשת רחבה של מצבים ומטרתם להסדיר את היחסים על הכתב על מנת שיהיו ברורים וניתנים להוכחה בפני ערכאות משפטיות, במידת הצורך. עם זאת ובאופן עקרוני גם לחוזה שבעל פה יש תוקף מחייב.
ישנם חוזים, שאף זכו להתייחסות חקיקתית מיוחד, מעבר למפורט בחוק החוזים הכללי, כגון: חוזה מכר מקרקעין, חוזה שכירות, חוזה שאילה, חוזה ביטוחי ועוד…
עורך דין העורך הסכם לטובת לקוח, מחויב כלפיו בנאמנות ומסירות, כשהאינטרס של הלקוח עומד מול עיניו.
מה השוני במקרים בהם שני הצדדים פונים לעורך דין אחד לשם עריכת ההסכם עבורם.?
כיום בתי המשפט פועלים על פי ההלכה הקובעת כי במקרים בהם שני לקוחות (או יותר) פונים לעורך דין אחד לגבי עניין משותף שבניהם, אזי על עורך הדין לפעול לטובת שני הצדדים והינו חב כלפי שניהם באחריות משותפת ובמידה שווה, ועורך הדין שקיבל מסמכים או מידע מלקוח בנוגע לעניין המשותף, אינו יכול להסתירם מהצד השני. פרט זה מתבטא אף בהמשך עת מתגלות מחלוקות בעניים ההסכם  ובעקבותם נזקקים הצדדים לערכאות משפטיות, אז, עורך הדין שערך וניסח את ההסכם אינו מורשה לייצג צד אחד כנגד הצד השני שאף עבורו ערך את ההסכם.
במשרדי הוגשו עתירות לבית המשפט העליון כנגד עורכי דין שערכו הסכם לשני צדדים, בטענה כי מסמכים שהועברו על ידי אחד אינם חסויים מהשני. בית המשפט הסכים לטענות אלו וחייב חשיפת המסמכים וקבלת מידע שהוסתר מאחד הצדדים להסכם ע"י עורכי הדין. בית המשפט העליון הרחיב וקבע כי על עורך הדין שערך את ההסכם לשני הצדדים, חלה החובה לפעול באופן גילוי ובנאמנות כלפי שני הצדדים, בעת ובעונה אחת מאחר וכלפי שניהם חובת הנאמנות והמסירות חייב להיות שווה.
ישנם יתרונות מועטים, בלקיחת עורך דין אחד לעריכת חוזה עבור שני צדדים אך חשוב לזכור כי עורך דין המייצג רק צד אחד הינו נאמן רק לו, וזהו יתרון גדול בבואנו למצבי משא ומתן על תוכנו של החוזה.